<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימנים ה'—ו'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל דרך בנות ישראל ובני ישראל לבדוק עצמן אחר תשמיש כיצד מקנחין עצמן במטלית של פשתן שחקים ולבנים האיש בשלו והאשה בשלה שמא ראתה דם בשעת תשמיש והבגד הזה שמקנחת בו האשה נקרא עד שלה ואת שמקנח בו האיש נקרא עד שלו. וכל הנשים צריכות לעשות זאת אפילו עוברת ומניקה ואפילו זקנה וקטנה וצריכות שני עדים אחד לו ואחד לה. ויש לאיש להניח לאשתו לבדוק העד שלו ונאמנת על שלו מתוך שנאמנת על שלה. והצנועות לא ישמשו עד שיבדקו עצמן תחלה ואע"פ שאינן צריכות. והרשב"א ז"ל כת' (תורת הבית הקצר שער השני) כל הנשים שיש להן ווסת מותרות לבעליהן בלא בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שכל אשה בחזקת טהורה עד שתראה או תגיע עונת הווסת. ולא עוד אלא שאין ראוי לבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה אבל שלא בפני בעלה כל היד המרבה לבדוק הרי זו משובח. ואשה שאין לה ווסת פעם ראשונה שניה ושלישית משמשים בעדים ובודקין לאחר תשמיש ואם לא ראתה בשלשה פעמים הראשונים הרי זו בחזקת טהורה לעולם ואינה צריכה לשמש עוד בעדים ואם ראתה דם מחמת תשמיש פעם ראשונה שנייה ושלישית הרי זו אסורה לו ותתגרש ממנו. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות משמשת בלא עדים שחזקתה אין לה דמים עכ"ל.
<h2>דף יד.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל דרך בנות ישראל ובני ישראל לבדוק עצמן אחר תשמיש כיצד מקנחין עצמן במטלית של פשתן שחקים ולבנים האיש בשלו והאשה בשלה שמא ראתה דם בשעת תשמיש והבגד הזה שמקנחת בו האשה נקרא עד שלה ואת שמקנח בו האיש נקרא עד שלו. וכל הנשים צריכות לעשות זאת אפילו עוברת ומניקה ואפילו זקנה וקטנה וצריכות שני עדים אחד לו ואחד לה. ויש לאיש להניח לאשתו לבדוק העד שלו ונאמנת על שלו מתוך שנאמנת על שלה. והצנועות לא ישמשו עד שיבדקו עצמן תחלה ואע"פ שאינן צריכות. והרשב"א ז"ל כת' (תורת הבית הקצר שער השני) כל הנשים שיש להן ווסת מותרות לבעליהן בלא בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שכל אשה בחזקת טהורה עד שתראה או תגיע עונת הווסת. ולא עוד אלא שאין ראוי לבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה אבל שלא בפני בעלה כל היד המרבה לבדוק הרי זו משובח. ואשה שאין לה ווסת פעם ראשונה שניה ושלישית משמשים בעדים ובודקין לאחר תשמיש ואם לא ראתה בשלשה פעמים הראשונים הרי זו בחזקת טהורה לעולם ואינה צריכה לשמש עוד בעדים ואם ראתה דם מחמת תשמיש פעם ראשונה שנייה ושלישית הרי זו אסורה לו ותתגרש ממנו. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות משמשת בלא עדים שחזקתה אין לה דמים עכ"ל.
<h2>דף סה:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל דרך בנות ישראל ובני ישראל לבדוק עצמן אחר תשמיש כיצד מקנחין עצמן במטלית של פשתן שחקים ולבנים האיש בשלו והאשה בשלה שמא ראתה דם בשעת תשמיש והבגד הזה שמקנחת בו האשה נקרא עד שלה ואת שמקנח בו האיש נקרא עד שלו. וכל הנשים צריכות לעשות זאת אפילו עוברת ומניקה ואפילו זקנה וקטנה וצריכות שני עדים אחד לו ואחד לה. ויש לאיש להניח לאשתו לבדוק העד שלו ונאמנת על שלו מתוך שנאמנת על שלה. והצנועות לא ישמשו עד שיבדקו עצמן תחלה ואע"פ שאינן צריכות. והרשב"א ז"ל כת' (תורת הבית הקצר שער השני) כל הנשים שיש להן ווסת מותרות לבעליהן בלא בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שכל אשה בחזקת טהורה עד שתראה או תגיע עונת הווסת. ולא עוד אלא שאין ראוי לבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה אבל שלא בפני בעלה כל היד המרבה לבדוק הרי זו משובח. ואשה שאין לה ווסת פעם ראשונה שניה ושלישית משמשים בעדים ובודקין לאחר תשמיש ואם לא ראתה בשלשה פעמים הראשונים הרי זו בחזקת טהורה לעולם ואינה צריכה לשמש עוד בעדים ואם ראתה דם מחמת תשמיש פעם ראשונה שנייה ושלישית הרי זו אסורה לו ותתגרש ממנו. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות משמשת בלא עדים שחזקתה אין לה דמים עכ"ל.
